הלכה: הַמְטַהֵר יֵינוֹ שֶׁלְּנָכְרִי כול'. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי חֲנִינָה. לֹא סוֹף דָּבָר פֶּתַח אֶלָּא אֲפִילוּ חַלּוֹן וְיֵשׁ בָּהּ אַרְבַּע עַל אַרְבַּע עַל רוּם עֲשָׂרָה. וּבִלְבַד מְקוּרֶה וּבִמְגוּפָף. הָיָה לִרְבִי. נֵימַר. אִם הָיָה נִרְאֶה עוֹלֵה וְיוֹרֵד בוֹ אָסוּר וְאִם לָאו מוּתָּר. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. בְּעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ הִיא מַתְנִיתָא. בְּדָא תַנֵּי. שׁוֹמֵר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ בָא אַחַת לְקִיצִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
קנס קנסוה. משום חומרא דיין נסך ומדינא אין הכי נמי דאינו אסור:
גמ' ולא שכרו הוא נותן לו. ואמאי שכרו אסור ואי משום דאסור בהנאה הא איסורי הנאה דמיהן מותרין ומכ''ש שכר פעולתו ואי משום דאיסורי ע''ז תופסין את דמיהן הרי שביעית דתופסת את דמיה ושכרה מותר כדתנן בשביעית ומייתינן לה לקמן:
בדא תני וכו'. קושיא היא אם כשיש בה דלתים ובריח מוקמת להמתני' א''כ מאי האי דתני בברייתא עלה שומר אע''פ שאינו בא אחת לקיצים. כלומר שומר שאמרו אע''פ שאינו תמיד שם אלא בא אחת לקיצים לזמנים ולפעמים בתמיה הא אם אינו בא אלא לפעמים ובעיר שיש בה דלתים ובריח אמרת דמסתמא מרגישין כשבא השומר לתוכה וא''כ אין הנכרי הזה חושש ליגע ביין דסמכה דעתיה שאין השומר יכול לבוא בפתאום עליו אלא ע''כ דלא מחלקינן בזה אלא בלא שומר לעולם אסור ובשומר לעולם מותר ואמרינן שהשומר יכול לבא בכל עת שירצה והלכך אע''פ שאין השומר בא אלא אחת לקיצים מרתת הנכרי דשמא עכשיו הוא בא ורואהו:
בעיר שיש בה דלתים ובריח היא מתניתא. הא דקתני בעיר שכולה נכרים אסור עד שיושיב שומר בעיר המוקפת חומה ויש לה דלתים ובריח ולא שכיחי בה עוברים ושבים כל כך ועוד דלעיר כזו אין נכנסין אלא ברשות ויכול זה הנכרי להזהר כשבאין לשם הלכך עד שיושיב שם שומר בעינן:
ואם היה נראה עולה ויורד בו מותר אם לאו אסור כצ''ל. אם כשהישראל עולה ויורד בו נראה הוא בבית מותר דמרתת הנכרי דהשתא ישראל רואהו ואם לאו אסור:
היה לרבי. כמו לו רבי ושתי מלות מובלעות במלה אחת הן. והוא אילן סרק ועל שם שהוא גדול מאליו. רבי הוא דבר הגדל ועולה ודוגמתו ומדפשקי רבי בריש במה מדליקין כלומר שהיה לו לישראל אילן אחד שם ועולין ויורדין בו לראו' איזה דבר מרחוק מהו:
גמ' אלא אפי' חלון. שפתח הבית פתוח לחצר הוא ויש בו חלון פתוח לרה''ר כמו שהבית פתוח לרה''ר הוא:
ויש בה ד' על ד' על רום י' ובלבד מקורה ובמגופף. שחלון כזה אינו עשוי לסתום הוא אבל בלאו הכי זימנין דסתמו ולאו אדעתיה:
נימר. דכך הוא הדין:
משנה: הַמְטַהֵר יֵינוֹ שֶׁל נָכְרִי וְנוֹתְנוֹ בִרְשׁוּתוֹ בְּבַיִת הַפָּתוּחַ לִרְשׁוּת הָרַבִּים בְּעִיר שֶׁיֶּשׁ בָּהּ גּוֹיִם וְיִשְׂרְאֵל מוּתָּר. בְּעִיר שֶׁכּוּלָּהּ גּוֹיִם אָסוּר עַד שֶׁיּוֹשִׁיב שָׁם שׁוֹמֵר. וְאֵין שׁוֹמֵר צָרִיךְ לִהְיוֹת יוֹשֵׁב וּמְשַׁמֵּר אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹצֵא וְנִכְנָס מוּתָּר. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר כָּל רְשׁוּת גּוֹיִם כְּאַחַת׃ הַמְטַהֵר יֵינוֹ שֶׁל נָכְרִי וְנוֹתְנוֹ בִרְשׁוּתוֹ 31a וְהַלָּה כוֹתֵב לוֹ שֶׁנִּתְקַבַּלְתִּי מִמְּךָ מָעוֹת מוּתָּר. אֲבָל אִם יִרְצֶה יִשְׂרָאֵל לְהוֹצִיאוֹ וְאֵינוֹ מַנִּיחוֹ עַד שֶׁיִּתֶּן לוֹ אֶת מְעוֹתָיו זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה בְבֵית שְׁאָן וְאָֽסְרוּ חֲכָמִים׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שכרו מותר. ודוקא שאמר לו העבר לי כל חבית וחבית בפרוטה פרוטה שכר של חביות אחרות מותר ואינו אסור אלא שכר של חבית יין נסך אבל אם אמר לו העבר לי מאה חביות במאה פרוטות ונמצאת חבית אחת של יין נסך ביניהן שכרו כולו אסור:
מתני' השוכר את הפועל לעשות עמו ביין נסך. להריקו מכלי לכלי או להוליך חביות ממקום למקום ואפי' בסתם יינם שכרו אסור וקנס הוא שקנסוהו חכמים משום חומרא דיין נסך:
מתני' המטהר יינו של נכרי. ישראל שדרך ענבים של נכרי בכשרות כדי למוכרו לישראל ולא נתן דמים עכשיו לנכרי עד שימכרנו ונתנו ברשותו של נכרי:
עד שיושיב שומר אין השומר צריך להיות יושב וכו'. דכיון שהוא יוצא ונכנס הרי הוא כיושב ומשמר:
כל רשות נכרים כאחת. פלוגתא דרשב''א ות''ק בהא דת''ק סבר כשהניח היין ברשותו של נכרי בעל היין הוא דבעינן שיהא הבית פתוח לרשות הרבים ועיר שישראל ג''כ דרים בה אבל ברשות נכרי אחר שאינו בעל הבית אפי' בעיר שאין ישראל דרים בו שרי ורבן שמעון בן אלעזר אומר כל רשות נכרים כאחת היא וכי היכי דברשות נכרי בעל היין אסור אא''כ בעיר שישראל ונכרים דרים בה והבית פתוח לרשות הרבים ה''נ ברשות נכרי אחר כן והלכה כרשב''א:
והלה כותב לו שנתקבלתי ממך מעות מותר. אם הבית פתוח לרה''ר וישראל דרים שם באותה העיר כדלעיל:
אבל אם ירצה ישראל להוציאו וכו'. דהשתא הוי היין משכון אצל הנכרי הואיל ויש לו מלוה על היין אסור דלא מרתת דסבר אי חזו לי ותבעו לי אמינא דידי הוא ואף על פי שהמפתח והחותם ביד ישראל אסור:
מותר. דמירתת הנכרי דילמא חזו לי הנך ישראל דעברי ברשות הרבים ומפסידנא:
תַּנֵּי. יִשְׂרָאֵל וְגוֹי שֶׁכָּֽנְסוּ אֶת יֵינָן בְּפרכייא שֶׁלָּעִיר. אֲפִילוּ שׁוֹמְרִים גּוֹיִם אֲפִילוּ חָבִיּוֹת פְּתוּחוֹת מוּתָּרוֹת שֶׁאֵין מְנַסְּכִין כֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני. בתוספתא פ''ח והתם גריס פרזא שישראל ונכרים כונסין לתוכו יין. ומלשון פרוותא הוא אפרוותא דזולשפט בפ' איזהו נשך. והוא מקום שמביאין הסוחרים חביותיה' ומעמידין שמה למכרה בשוק:
רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. הַלּוֹקֵחַ כְּמוֹכֵר. וְתַנֵּי כֵן. אֶחָד הָלּוֹקֵח וְאֶחָד הַמּוֹכֵר בִּרְשׁוֹת הַגּוֹי. בִּזְמַן שֶׁהַיַּיִן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְיִשְׂרָאֵל דָּר שָׁם מוּתָּר. וְהוּא שֶׁיְּהֵא עָלָיו מַפְתֵּחַ וְחוֹתָם. וּבִזְמַן שֶׁהַיַּיִן שֶׁלְּגוֹי וְיִשְׂרָאֵל דָּר שָׁם מוּתָּר. וְהוּא שֶׁיְּהֵא עָלָיו מַפְתֵּחַ וְחוֹתָם. וְאִם אֵין יִשְׂרָאֵל דָּר שָׁם אָסוּר אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ עָלָיו מַפְתֵּחַ וְחוֹתָם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ובזמן שהיין של נכרי. וישראל זה מטהר יינו למכרו לישראל:
אחד הלוקח ואחד השוכר וכו'. כלומר אחד הלוקח ואחד השוכר בית ברשות הנכרי להכניס יינו לתוכו:
ותני. בברייתא כן:
הלוקח כמוכר. כשוכר צ''ל:
רִבִּי יִילַי בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. חֲלוּקִים עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָֽעְזָר. לֹא עַל הָדָא אִתְאֲמָרַת אֶלָּא עַל הָדָא דְבַתְרָהּ. הַמְטַהֵר יֵינוֹ שֶׁלְּנָכְרִי וכול'.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדרן עלך פרק רבי ישמעאל
לא על הדא איתאמרת. וקאמר הש''ס דלאו על הרישא איתמר הדא מילתא אלא על הסיפא המטהר יינו של נכרי וכו' אבל אם ירצה הישראל להוציאו וכו' דאסור משום דהוי כמו שיש להנכרי מלוה על היין וסומך דעתו ליגע בו בהא הוא דמחלקי רבנן בין רשות של הנכרי בעל היין ובין רשות נכרי אחר משום דזה הנכרי אין לו מלוה עליו ורשב''א פליג דאפ''ה כיון שאינו מניחו עד שיתן המעות להנכרי בעל היין חיישינן דשבק ליה ליגע בו והוא בעל היין ולא מרתת דיש לו מלוה על היין:
חלוקים על ר''ש בן אלעזר. כלומר הא דקאמר כל רשות נכרים כאחת משום דשמעינהו לרבנן דאמרי דוקא בבית ורשות של הנכרי בעל היין הוא דאסור אבל ברשות נכרי אחר אפי' בעיר שכולה נכרים מותר ועלה קאמר כל רשות נכרים כאחת היא:
משנה: הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בְיֵין נֶסֶךְ שְׂכָרוֹ אָסוּר. שְׂכָרוֹ לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ מְלָאכָה אַחֶרֶת אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ הֲעֲבֵר לִי חָבִית שֶׁל יֵין נֶסֶךְ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם שְׂכָרוֹ מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שכרו מותר. ודוקא שאמר לו העבר לי כל חבית וחבית בפרוטה פרוטה שכר של חביות אחרות מותר ואינו אסור אלא שכר של חבית יין נסך אבל אם אמר לו העבר לי מאה חביות במאה פרוטות ונמצאת חבית אחת של יין נסך ביניהן שכרו כולו אסור:
מתני' השוכר את הפועל לעשות עמו ביין נסך. להריקו מכלי לכלי או להוליך חביות ממקום למקום ואפי' בסתם יינם שכרו אסור וקנס הוא שקנסוהו חכמים משום חומרא דיין נסך:
מתני' המטהר יינו של נכרי. ישראל שדרך ענבים של נכרי בכשרות כדי למוכרו לישראל ולא נתן דמים עכשיו לנכרי עד שימכרנו ונתנו ברשותו של נכרי:
עד שיושיב שומר אין השומר צריך להיות יושב וכו'. דכיון שהוא יוצא ונכנס הרי הוא כיושב ומשמר:
כל רשות נכרים כאחת. פלוגתא דרשב''א ות''ק בהא דת''ק סבר כשהניח היין ברשותו של נכרי בעל היין הוא דבעינן שיהא הבית פתוח לרשות הרבים ועיר שישראל ג''כ דרים בה אבל ברשות נכרי אחר שאינו בעל הבית אפי' בעיר שאין ישראל דרים בו שרי ורבן שמעון בן אלעזר אומר כל רשות נכרים כאחת היא וכי היכי דברשות נכרי בעל היין אסור אא''כ בעיר שישראל ונכרים דרים בה והבית פתוח לרשות הרבים ה''נ ברשות נכרי אחר כן והלכה כרשב''א:
והלה כותב לו שנתקבלתי ממך מעות מותר. אם הבית פתוח לרה''ר וישראל דרים שם באותה העיר כדלעיל:
אבל אם ירצה ישראל להוציאו וכו'. דהשתא הוי היין משכון אצל הנכרי הואיל ויש לו מלוה על היין אסור דלא מרתת דסבר אי חזו לי ותבעו לי אמינא דידי הוא ואף על פי שהמפתח והחותם ביד ישראל אסור:
מותר. דמירתת הנכרי דילמא חזו לי הנך ישראל דעברי ברשות הרבים ומפסידנא:
הלכה: הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל כול'. וְלֹא שְׂכָרוֹ הוּא נוֹתֵן לוֹ. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. קְנָס קְנָסוּהוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
קנס קנסוה. משום חומרא דיין נסך ומדינא אין הכי נמי דאינו אסור:
גמ' ולא שכרו הוא נותן לו. ואמאי שכרו אסור ואי משום דאסור בהנאה הא איסורי הנאה דמיהן מותרין ומכ''ש שכר פעולתו ואי משום דאיסורי ע''ז תופסין את דמיהן הרי שביעית דתופסת את דמיה ושכרה מותר כדתנן בשביעית ומייתינן לה לקמן:
בדא תני וכו'. קושיא היא אם כשיש בה דלתים ובריח מוקמת להמתני' א''כ מאי האי דתני בברייתא עלה שומר אע''פ שאינו בא אחת לקיצים. כלומר שומר שאמרו אע''פ שאינו תמיד שם אלא בא אחת לקיצים לזמנים ולפעמים בתמיה הא אם אינו בא אלא לפעמים ובעיר שיש בה דלתים ובריח אמרת דמסתמא מרגישין כשבא השומר לתוכה וא''כ אין הנכרי הזה חושש ליגע ביין דסמכה דעתיה שאין השומר יכול לבוא בפתאום עליו אלא ע''כ דלא מחלקינן בזה אלא בלא שומר לעולם אסור ובשומר לעולם מותר ואמרינן שהשומר יכול לבא בכל עת שירצה והלכך אע''פ שאין השומר בא אלא אחת לקיצים מרתת הנכרי דשמא עכשיו הוא בא ורואהו:
בעיר שיש בה דלתים ובריח היא מתניתא. הא דקתני בעיר שכולה נכרים אסור עד שיושיב שומר בעיר המוקפת חומה ויש לה דלתים ובריח ולא שכיחי בה עוברים ושבים כל כך ועוד דלעיר כזו אין נכנסין אלא ברשות ויכול זה הנכרי להזהר כשבאין לשם הלכך עד שיושיב שם שומר בעינן:
ואם היה נראה עולה ויורד בו מותר אם לאו אסור כצ''ל. אם כשהישראל עולה ויורד בו נראה הוא בבית מותר דמרתת הנכרי דהשתא ישראל רואהו ואם לאו אסור:
היה לרבי. כמו לו רבי ושתי מלות מובלעות במלה אחת הן. והוא אילן סרק ועל שם שהוא גדול מאליו. רבי הוא דבר הגדל ועולה ודוגמתו ומדפשקי רבי בריש במה מדליקין כלומר שהיה לו לישראל אילן אחד שם ועולין ויורדין בו לראו' איזה דבר מרחוק מהו:
גמ' אלא אפי' חלון. שפתח הבית פתוח לחצר הוא ויש בו חלון פתוח לרה''ר כמו שהבית פתוח לרה''ר הוא:
ויש בה ד' על ד' על רום י' ובלבד מקורה ובמגופף. שחלון כזה אינו עשוי לסתום הוא אבל בלאו הכי זימנין דסתמו ולאו אדעתיה:
נימר. דכך הוא הדין:
כִּיתֵּף עִמּוֹ חָבִית בְּחָבִית אַתְּ קוֹנְסוֹ בְחָבִיתוֹ עַד כְּדֵי שְׂכָרוֹ. נָתַן לוֹ קַרְקַע בִּשְׂכָרוֹ. בְּכָל אָתָר אַתְּ אָמַר. אֵין קַרְקַע נֶאֱסַר. וָכָא נֶאֱסַר. נָתַן לוֹ בְהֵמָה בִשְׂכָרוֹ. בְּכָל אָתָר אַתְּ אָמַר. אֵין דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים נֶאֱסַר. וָכָא נֶאֱסַר. נָתַן לוֹ הַכֹּל בִּשְׂכָרוֹ הַכֹּל אָסוּר אוֹ אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא עַד כְּדֵי שְׂכָרוֹ. הָיָה עוֹשֶׂה עִמּוֹ בְטוֹבַת הֲנָאָה אַתְּ מְמַשְׁכְּנוֹ מִנְּכָסָיו עַד כְּדֵי שְׂכָרוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
היה עושה. הישראל עם הנכרי ביין נסך בטובת הנאה ואינו מקבל ממנו שכר בהא פשיטא לן דאת ממשכנו מנכסיו של הפועל עד כדי שכרו ואסור בהנאה הוא משום קנס:
נתן לו הכל בשכרו. בעיא היא אם נתן לו כל מה שעשה עמו במלאכתו בשביל שכרו של יין נסך והוא יותר מכדי שכרו אם הכל אסור או אינו אסור אלא כדי שכרו של יין נסך:
נתן לו קרקע בשכרו. ג''כ נאסר דאע''ג דבכל אתר את אמר אין קרקע נאסר בשביל נעבד להדיוט כדתנן לעיל בפ''ג הנכרים העובדים את ההרים ואת הגבעות הן מותרין וכן בבהמה דקי''ל אין בעלי חיים נאסרין בנעבד להדיוט אע''פ כן הכא נאסר משום קנס דקנסו ביין נסך:
כיתף עמו חבית בחבית. אהא דקתני במתני' שכרו לעשות לו מלאכה אחרת אע''פ שאמר לו העבר לי חבית יין נסך שכרו מותר קאי דדוקא שפסק עמו לשכר כיתוף בשביל כל חבית וחבית בפני עצמה דאז אמרינן דאת קונסו בחביתו של יין נסך עד כדי שכרו והשאר שכרו מותר. א''נ יש לפרש כיתף עמו חבית בחבית שהתנה עמו בשכר כיתוף להחליף עמו חבית בחבית וכגון שנותן לו חבית של היתר ואתה קונסו בחביתו עד כדי שכרו של כיתוף היין נסך. ומיהו לקמן בעי לה אם הכל אסור הוא או כדי שכרו דוקא:
תַּנֵּי. הַחַמָּרִים וְהַכַּתָּפִים וְכָל הָעוֹשִׂין בַּשְּׁבִיעִית 31b שְׂכָרָן שְׂבִיעִית. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. בְּפֵירוֹת הֵיתֵר הִיא מַתְנִיתָא. וְהַהִיא דְהוֹרֵי רִבִּי יוֹחָנָן לְאִילֵּין דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי שֶׁלֹּא יְהוּ נוֹטְלִין שָׁכָר בִּידֵיהֶן יַיִן אֶלָּא מָעוֹת כְּרִבִּי יְהוּדָה וּכְרִבִּי נְחֶמְיָה הוֹרֵי לְהוֹן. אָמַר רִבִּי יִילַי. בְּפֵירוֹת עֲבוֹדָה זָרָה הִיא מַתְנִיתָא. כְּדָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּיַיִן נֶסֶךְ קְנָס קְנָסוּהוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר ר' הילא בפירות עבירה היא מתניתא. כצ''ל וכן הוא בשביעי'. כלומר לעולם שכרן שביעית דקאמר שביעית ממש הוא שהשביעית חלה על שכרן והוו כדמי שביעית כדין העושין בפירו' שביעית בעבירה וצריכין לאכלן בקדושת שביעית ולא קשיא ממתניתין דהתם דקתני בפועל שכרו מותר דשאני חמרין כדאמר ר' אבהו בשם רבי יוחנן ביין נסך קנס קנסוהו ה''נ בחמרין ומשום דנפיש אגרייהו ודמי לסחורה והלכך קנסוה רבנן ושכרן שביעית אבל בפועל דלא נפיש אגריה לא קנסוהו רבנן משום כדי חייו ופועל דמתני' דקנסוהו משום חומרא דיין נסך הוא:
וההיא דהורי ר' יוחנן וכו'. כלומר ולא חיישינן להא דהורי ר' יוחנן שלא יהו הבדדין נוטלין שכרן משביעית כגון משמן שביעית או מיין שעשו אלא מעות משום דס''ל להחמיר כר' יהודה ור' נחמיה ואנן כתנא דמתני' סבירא לן:
א''ר זעירא בפירות היתר היא מתניתא. כלומר דלא מיירי שעשו מלאכת איסור אלא מה שהוא מותר ומסיים התם ומהו שכרן שביעית שיהו נוטלין ממה שיהו עושין שכרן שביעית. כלומר שמותרין ליטול בשכרן משל שביעית עצמה ממה שהיו עושין בה:
תני. בתוספת' דשביעית פ''ו החמרין והגמלין והספנין שהיו עושין בשביעית שכרן משביעית ולקמיה מפרש לה וגרסי' להא בשביעית פ''ח על מתני' לקח מן הנחתום ככר בפונדיון ואמר כשאלקט ירקות שדה אביא לך מותר וקאמר התם עלה תני רבי יודה ור' נחמיה אוסרין דס''ל דהוי כפורע חוב מדמי שביעית כדמפרש לה שם ובתר הכי לקמן אמרינן הורי ר' יוחנן לאילין דבי ר' ינאי שלא יהו נוטלין שכר בדיהן יין ושמן של שביעית אלא מעות וכר' יהודה ור' נחמיה הורי להון:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source